<h1>רבינו יהודה עניו (ריבב"ן) — מגילה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[מגילה ד' ע"א] שאף הן היו באותו הנס. דכתיב [אסתר ג'] לאבד טף ונשים. פירוש אחר, עיקר הנס היה על ידיהן, ע"י אסתר. ירושלמי [פ"ב ה"ה] אמר בר קפרא צריך לקרותה לפני נשים ולפני קטנים שאף אותן היו בספק, ריב"ל היה מכניף בניו ובני ביתו וקרי להו קדמיהון.
<h2>דף ד.</h2>
[מגילה ג' ע"ב] עבודה ומקרא מגילה. אם כהן עוסק בעבודה והגיע זמן מקרא מגילה. מדסמכו של בית ר'. שהיו מבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה.
<h2>דף י:</h2>
[מגילה י"ד ע"א] לא פחתו ולא הותירו. שום מצוה. וא"ת חנוכה, כבר פסקו נביאים הראשונים. אבל בימי מרדכי היו חגי זכריה ומלאכי. מעבדות. כשיצאו ממצרים אמרו שירה על הים. הוכשרו כל הארצות. אם נעשה נס לישראל בשאר ארצות אומרים שירה. משנכנסו לארץ. ונעשה נס בשאר ארצות. אין אומרים הלל, וכבר נכנסו לארץ והנס נעשה בשושן [שהיא] חוצה לארץ. התם. במצרים, מן הדין אמרו הלל. דעבדי י"י ולא עבדי פרעה. שכבר יצאו לחירות לגמרי.
<h2>דף לג:</h2>
[מגילה ג' ע"ב] עד כמה. יהו סמוכין לכרך ויהיו ככרך. שישב ולבסוף הוקף. חומה. בית מושב. שנתיישב בעיר שהיה לו חומה כבר.
